<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן צ"ז</h1>
<h2>דף מא:</h2>
[ב"ב ה' ע"ב] והילכתא כריש לקיש אפי' מיתמי דחזקה לא עביד איניש וכו' והא מילת' לא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה. והני מילי דקביע ליה זמן דאפסיק ביניהן בדברים ברורין אבל המלוה סתם לא איתמר בו חזקה לא עביד אינש דפרע בגו תלתין יומין, אלא הכי הוא דאיתמר [מכות ג' ע"ב] אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום אבל הרבה יש שפורעין בתוך ל' יום. ואי איתה מלוה על פה ותבעיה ללוה ואמ' ליה כבר פרעתיך אחר מ' ימים דינא הוא דמשתבע שבועת היסת ומיפטר. הילכך אין בנו כח לגבות מן היורשין דמלוה לא גביא מן היורשין אלא בתוך הזמן או חייב מודה בשעת מיתה או שמתיה ומת בשמתא [ערכין כ"ב ע"א], או באומרין היורשין אמ' לנא אבא לא לויתי כל עיקר והעידים מעידין אותו שלוה שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי [שבועות מ"א ע"ב]. לא שנא מלוה בשטר ולא שנא מלוה על פה. והוא [הדין] נמי בחיים אי אמ' [לא] לויתי והעדין מעידים שלוה וחזר ואמ' פרעתי הוחזק כפרן לאותו ממון ומחייבינן ליה ממונא.
